דיכאון ואובדנות

מה פירוש ״דיכאון נלווה״?

זהו דיכאון שמופיע לצד הפרעה אחרת, במקרה הזה PTSD. אין פירוש הדבר שהוא פחות משמעותי או שצריך להתייחס אליו רק לאחר הטיפול בטראומה.

במטא-אנליזה שכללה 57 מחקרים ו-6,670 משתתפים, כ-52% מהאנשים עם PTSD חוו גם דיכאון מז׳ורי. זהו ממוצע מחקרי, ולא שיעור קבוע בכל אוכלוסייה. עצם הופעת שתי ההפרעות יחד אינה מוכיחה שאחת גרמה לאחרת. [1]

איך דיכאון יכול להרגיש?

דיכאון עשוי להתבטא בעצב מתמשך, אך גם בריקנות או באובדן היכולת ליהנות מדברים שפעם היו חשובים. יכולים להופיע גם:

• עייפות וחוסר אנרגיה.
• שינויים בשינה או בתיאבון.
• קושי להתרכז ולקבל החלטות.
• תחושות אשמה, חוסר ערך או חוסר תקווה.
• מחשבות על מוות או התאבדות.

אבחון דיכאון מז׳ורי כולל מכלול תסמינים הנמשכים בדרך כלל לפחות שבועיים ופוגעים בתפקוד או גורמים למצוקה משמעותית. אין צורך להמתין שבועיים כדי לבקש עזרה, ובוודאי שלא כשיש מחשבות אובדניות. [2]

איך מבדילים בין דיכאון לפוסט-טראומה?

יש חפיפה: בשניהם יכולים להופיע קשיי שינה, ירידה בריכוז, התרחקות מאנשים ואובדן עניין. ב-PTSD קיימים גם תסמינים הקשורים לטראומה, כמו זיכרונות חודרניים, הימנעות ותפיסת איום מוגברת.

אי אפשר להבחין ביניהם לפי סימן אחד. הערכה מקצועית בודקת את התמונה המלאה, ולעיתים גם מצבים רפואיים, תרופות או גורמים אחרים שעשויים להשפיע על ההרגשה. [2-3]

האם צריך לטפל בדיכאון לפני הטראומה?

לא תמיד. טיפול ממוקד טראומה עשוי להפחית גם תסמיני דיכאון. לפי הנחיות NICE, בדרך כלל אפשר להתחיל בטיפול ב-PTSD; אם הדיכאון קשה עד כדי כך שהוא מקשה על ההשתתפות בטיפול, או כשיש סכנה לפגיעה, ייתכן שיידרש מענה לדיכאון תחילה או במקביל. ההחלטה מתקבלת יחד עם הצוות המטפל. [4]

מה יכול לעזור?

טיפול עשוי לכלול פסיכותרפיה ממוקדת טראומה, טיפול המכוון לדיכאון, תרופות או שילוב לפי הצורך. בדיכאון קשה או עמיד קיימות אפשרויות נוספות במסגרת רפואית. פעילות גופנית מותאמת, קשר עם אנשים ותמיכה בשגרה עשויים להשתלב בתוכנית, אך אינם מחליפים טיפול כשהוא נדרש.

בישראל אפשר להתחיל אצל רופא או רופאת המשפחה, או לפנות לשירותי בריאות הנפש בקופת החולים. [2,5]

מה הקשר לפוסט-טראומה ולדיכאון?

PTSD ודיכאון קשורים לסיכון מוגבר למחשבות ולהתנהגות אובדניות. עם זאת, אבחנה אינה מנבאת מה יקרה לאדם מסוים. אובדנות מושפעת משילוב גורמים, והיא יכולה להופיע גם ללא אבחנה ידועה. [6-7]

מחשבות על מוות, מחשבות על התאבדות וכוונה לפעול אינן אותו דבר. כולן מצדיקות הקשבה ובירור; כוונה מיידית או קושי לשמור על הבטיחות מחייבים מענה דחוף.

אילו סימנים מצדיקים תשומת לב?

במיוחד כשמדובר בשינוי חדש או בהחמרה, כדאי לשים לב ל:

• אמירות על רצון למות, חוסר מוצא או תחושה של היות נטל.
• התרחקות חריגה מאנשים.
• פרידות או מסירת חפצים בעלי משמעות.
• שינויים קיצוניים בהתנהגות או במצב הרוח.
• עלייה בשימוש באלכוהול או בסמים.

הסימנים אינם רשימת אבחון. לא כולם מופיעים אצל כל אדם, והיעדרם אינו מבטיח שאין סכנה. [8]

מותר לשאול ישירות?

כן. אפשר לשאול ברגישות: ״האם יש לך מחשבות על התאבדות?״

מחקרים אינם מראים ששאלה ישירה מגבירה מחשבות או התנהגות אובדניות. היא יכולה לפתוח שיחה ולאפשר לאדם לספר על מצוקתו. הקשיבו בלי להתווכח, להאשים או להמעיט בכאב. אפשר לומר: ״תודה שסיפרת לי. אני רוצה לעזור לך לקבל תמיכה״. [9]

מה עושים כשאדם משתף במחשבות אובדניות?

מתייחסים לדבריו ברצינות ועוזרים לו להתחבר לאיש מקצוע. אפשר להציע לקבוע פגישה יחד או ללוות אותו לקבלת עזרה.

אם יש כוונה לפעול עכשיו, פגיעה שכבר התרחשה או חשש שאינו יכול להישאר בטוח - אל תשאירו אותו לבד ופנו מיד למענה רפואי דחוף. אין להסתפק בהבטחה ש״לא אעשה דבר״. [9-10]

מהי תוכנית בטיחות?

זוהי תוכנית אישית שנבנית עם איש מקצוע וכוללת:

• זיהוי סימנים לכך שהמצוקה מתגברת.
• פעולות שעשויות לעזור לעבור את הרגע הקשה.
• אנשים ומקומות שאפשר לפנות אליהם.
• אנשי מקצוע ודרכי פנייה לעזרה.
• צעדים לצמצום גישה לאמצעים מסוכנים.

לתוכנית בטיחות בשילוב מעקב יש תמיכה מחקרית בהפחתת התנהגות אובדנית באוכלוסיות שנבדקו. היא אינה הבטחה למניעה ואינה תחליף להערכה ולטיפול. [10-11]

האם אפשר לדעת מי נמצא בסכנה?

הערכה מקצועית חשובה כדי להבין את הצרכים ולתכנן עזרה, אך אין שאלון או ציון שמספקים תחזית ודאית. הנחיות NICE מזהירות מהסתמכות על דירוג ״נמוך, בינוני או גבוה״ לצורך חיזוי התאבדות והחלטות טיפול לאחר פגיעה עצמית. [12]